אחד הצעדים שהופכים אדם מלהיות ילד לבוגר הוא המעבר מלהיות ללא ילדים להפיכתו להורה. מי שאין לו ילדים לא יכול להבין את הפחדים והמצוקה של הורים שיש להם ילדים. השילוב של הורים וילדים הוא שילוב שהוא לכל החיים. בניגוד לדברים אחרים בחיים שאפשר להתחרט ולהחזיר אותם כמו שאפשר עם חפצים שקונים או אפילו בעלי חיים. כאשר מחליטים לעשות ילד זו התחייבות לכל החיים.
המחויבות הזו של הורים וילדים מדוברת ודוברה רבות לאורך כל ההיסטוריה. ניתן לראות לפי מחקרים רבים שיצאו שככל וההורים נפרדים, האימהות הן אלה שנשארות מחויבות לילדים הרבה יותר מאשר האבות. לרוב האבות מתחתנים בשנית ואז הופכים מחויבים למשפחה החדשה שלהם ואילו האימהות הן אלה שנשארות מחויבות לילדים שלהן לא משנה מה. עם זאת, אל מול המחקרים האלו, ניתן לראות שבעולם המודרני יש יותר ויותר חתירה לשוויון בין אבות ואימהות והדבר הזה בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים – כך למשל כאשר מדובר במשמורת משותפת של ההורים על הילדים אז ניתן לראות שהילדים מתגוררים אצל ההורים ברמה של חצי בחצי בכל ימות השבוע, סופי השבוע והחגים.
החיבור של הורים וילדים בא לידי ביטוי במובנים שונים: מעבר לחיבור הפיזי שהילדים נושאי הגנים של ההורים שלהם נוצר איזה שהוא חיבור רגשי מאוד חזק בינהם ואז כל סדר העדיפויות של ההורים משתנה. כך למשל אנשים שהיו חולי עבודה והיו נוהגים לבלות שעות רבות במשרד פתאום מוצאים את עצמם מבכרים את זמן הבילוי עם הילדים שלהם מאשר להיות עוד זמן במשרד ולטפל בעוד משהו מקצועי.
השינוי של סדר העדיפויות הזה נעשה בעקבות החיבור המאוד חזק של הורים וילדים. דוגמא נוספת היא בשינוי סדר העדיפויות של הורים בכל הנוגע לצרכים הפרטיים שלהם. ברגע שיש להם ילדים הצרכים של הילדים שלהם באים קודם והם מבינים שמערכת יחסים של הורים וילדים היא מערכת יחסים לא מאוזנת – תפקיד ההורים הוא לתת לילדים ואילו הילדים, תפקידם לקבל מההורים. חוסר האיזון הזה מתבקש בסוג מערכת היחסים הזו: הורים וילדים.